<h1>ספר החינוך מצוה רפ"ג</h1>
<h2>דף סח.</h2>
שלא תאכל חללה מן הקדש, כלומר מן התרומה וחזה ושוק שראויות בנות אהרן הכשירות לאכלן, שנאמר [ויקרא כ"ב] ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ואמרינן בגמרא יבמות [ס"ח ע"א] כי תהיה לאיש זר כגון שנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהונה. ומאשר כתוב בתרומת הקדשים אמרו זכרונם לברכה [שם] במורם מן הקדשים לא תאכל, כלומר מחזה ושוק, ושם נאמר לכתוב קרא בקדשים לא תאכל, מאי בתרומת הקדשים, שמעת מינה תרתי, חדא שהיא כשנבעלה לפסול נפסלה מלאכול בתרומה וחזה ושוק, ועוד אחרת שהיא כשתהיה נשואה לזר ומת בעלה שחוזרת לאכול בתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק. ונמצא שיהיה בכלל זה הלאו אזהרת החללה מלאכול הקדש, ואזהרת כהנת שנשאת לזר שלא תאכל חזה ושוק אף על פי שמת בעלה או גירשה, מה שלא בדין כן בתרומה, שכהנת שנשאת לזר ומת בעלה חוזרת היא לאכול בתרומה. ומשמעות הכתוב כן, כי תהיה לאיש זר בתרומת הקדשים לא תאכל כלומר כשתבעל לאיש זר, כלומר שהוא פסול לה, וזהו זרותו, לא תאכל בתרומת הקדשים דהיינו תרומה וחזה ושוק כדפרישית, ועוד יש גם כן במשמעות הכתוב כי תהיה לאיש זר למי שאינו כהן, כן כתב רש"י זכרונו לברכה, איש זר לוי או ישראל, כלומר שהוא זר מן הכהונה, בתרומת הקדשים אינה אוכלת בעת היותה לו, אבל אחר מותו או שגירשה שהיא אוכלת בתרומת הקדשים שהרי יצאת מתחת ידי הזר לא תאכל בחזה ושוק, דמכיון שנשאת לזר נפסלה בחזה ושוק לעולם. ואולם תדע שאיסור אכילת כהנת בתרומה בעודה תחת בעלה ישראל לא למדנוהו מזה הכתוב כלל שלא בא עליו הפירוש לדרוש בו כך אלא מה שכתבנו, אבל זה האיסור למדוהו חכמים זכרונם לברכה בעלי הקבלה ממקום אחר, מדכתיב וכל זר לא יאכל קדש שבא עליו הפירוש שכל זמן שהאשה תחת בעלה דהיינו בעלה הישראל שהוא זר מן הכהונה לא תאכל קדש, כי אשת הזר נחשבת כזר. הרי היא כמו אחת מצלעותיו. ודע זה וקבלהו, כי כן האמת המקובל. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן שיש שם תרומה דאוריתא כמו שאמרנו במצוות הקודמות. עברה הכהנת ואכלה תרומה או חזה ושוק והיא חללה, כלומר שנבעלה למי שפוסלה מן הכהונה, וכן אם עברה ואכלה חזה ושוק אחר שמת בעלה הישראל או שנתגרשה ממנו, וכן אם עברה ואכלה תרומה או חזה ושוק בעודה תחת בעלה הישראל, בכל צדדין אלו חייבת מלקות.
